על השחיתות

על השחיתות

״כולם מושחתים״ זה המשפט שאני שומעת בכל פעם שמדברים על שחיתות ציבורית או סתם על פוליטיקה. זוהי נקודת המוצא של האזרח בישראל וחמור מכך, זה אף נראה כדבר שצריך להשלים איתו.

האמת היא, שלא רק שלא כולם מושחתים אלא שאתם אלה שיכולים לקבוע אם השלטון בישראל יהיה נקי.

גורמי אכיפת החוק ובתי המשפט הם אלה שקובעים האם נבחר ציבור עבר על החוק או לא, אבל שחיתות היא לא רק עניין פלילי היא יכולה לבוא לידי ביטוי בצורות שונות, שבמרכזן נבחר ציבור שמשתמש בתפקידו לצורך טובות הנאה לו או למקורביו. אתם, באמצעות הכוח שיש לכל אזרח בדמוקרטיה - פתק ההצבעה, יכולים לקבוע האם נבחר ציבור שסרח או שסטה מנורמות התנהגות ראויות, יבחר שוב. 

אז למה זה חשוב? יש כאלה שאומרים שמול האתגרים שלפנינו - ויש אתגרים רבים, ביטחוניים, מדיניים, כלכליים וחברתיים - אפשר להעלים עין משחיתות כל עוד הנבחר מקבל החלטות נכונות בתחומים אחרים. אני לא מאמינה בזה - אי אפשר ואסור להפריד בין הדברים. גם אם זה לא תמיד מורגש מידית, השחיתות הציבורית סודקת עמוקות את אמון הציבור בנבחריו ומשפיעה על כל אחד מכם. הכסף שלכם, למענו אתם עובדים קשה ומשלמים מתוכו מיסים, אמור לחזור אליכם בדרכים אחרות, כמו השקעות בחינוך, בבריאות, ברווחה, בצמצום פערים חברתיים ועוד. אבל כשנבחר ציבור מושחת, הוא זה שמשקיע את הכסף שלכם במקומות שעוזרים לו או למקורביו – לא הציבור נהנה אלא קבוצה מצומצמת בלבד.

כשאנחנו מדברים על שוויון הזדמנויות, האם אנחנו מתכוונים להזדמנות שמגיעה רק למי שמקורב לשלטון? האם אדם צעיר בישראל צריך לצאת מתוך נקודת הנחה שרק מי שמשחד או מקורב לצלחת יוכל להתקדם ולהרוויח?

במדינה מתוקנת, הויכוחים האידיאולוגיים והפוליטיים, קשים ככל שיהיו, צריכים להיות מנוהלים על-ידי נבחרי ציבור שפועלים מתוך ניקיון כפיים, ביושר, ענייניות ורואים תמיד את טובת הציבור מול עיניהם. שלל פרשות השחיתות האחרונות מעידות כי בתוך השלטון בישראל נוצרה תרבות של שחיתות - בין בפעולה מדעת, מתוך דעה צלולה ובאופן אקטיבי ובין בשתיקה, קריצה, העלמת עין ובמסר סמוי.

כל זה צריך להשתנות - הכוח לשנות מצוי בידיים שלכם.